בן 32

(בלילות הארוכים אני נשמתי אותה אני נלחמתי איתה וכואב לה בלב) בינתיים בסדר, הכל כרגיל אני לא כועס כבר, זה בטח הגיל מניע לי ערב, מוציא את החרב לובש ת'חליפה ואין את מי להציל אבל יש מטוס, יש יין בן 30 ובן 32 שלא יודע מה עושים ועשר חברות שלה שולחות לי הודעות כשרק אומרים ת'שם שלי עולות לה הדמעות אז למה היא איתו? למה ככה בפנים? כאילו אין לנו כבוד, כאילו אין כבר אלוהים כבר קשה לי לעבוד, לשמח אנשים להגיד שיהיה טוב כשהחיים באמת קשים כי כשרע לה תמיד היא מתקשרת אליי וכשטוב לה איתו היא לא חושבת עליי אני רוצה להמשיך וזה יקרה בקרוב היא במלא חוזרת אליי כדי לעזוב בלילות הארוכים אני נשמתי אותה בימים הכי קשים אני נלחמתי איתה כשהיא נרדמת במיטה שלה הכל מסתובב וכואב לה בלב היא חושבת עליי אז וואלה רק שים לב לא לפגוע לה בלב כי אם אתה תתקרב יותר מדי אתה תקבל אחת מוריד בקבוק שארטרז ואז אני אורז אירופה לשנות טיפה ת'נקודת מבט לוקח ת'כאב והגוצ'י, ת'חלומות שהיו לי ת'חתונה שרצינו ביוון את כל המשפטים שפגעו בי, החברים שבגדו בי הולך רק עם עצמי הכי רחוק מכאן והיא כבר תסתדר היא תמצא מקום אחר אינשאללה היא תמצא כבר איזה חצי נחמה אין כוחות יותר לריב ולוותר לרוץ כמו עיוור ישר לתוך המלחמה אני נתתי הכל עד הסוף, עד אין סוף וכלום לא הספיק לה כבר הגיע הזמן פשוט ללכת מכאן מחליף דירה ואת המספר בלילות הארוכים אני נשמתי אותה בימים הכי קשים אני נלחמתי איתה כשהיא נרדמת במיטה שלה הכל מסתובב וכואב לה בלב היא חושבת עליי בלילות הארוכים אני נשמתי אותה בימים הכי קשים אני נלחמתי איתה כשהיא נרדמת במיטה שלה הכל מסתובב וכואב לה בלב היא חושבת עליי